רש"י על קידושין ל״ג א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ל״ג ע״א:ט׳ רש"י על קידושין ל״ג ע״א:י״א »

10 ה"נ מסתברא - דר' שמעון ברבי בבתי בראי מדקאמר ליה בהן יושב ומהרהר:

11 לאונסיה שאני - פעמים שהוא טרוד ומעיין בשמועתיה לפני כניסתו למרחץ וע"כ היא שגורה בפיו ולבו ומעיין בה בבית המרחץ:

2 פרדס יוסף פתח ↗

נפש כי תחטא וגו' ואשם, לשון משותף כזה מצינו הרבה בל' זכר ול"נ כמו בפ' וישלח ל"ב ט' המחנה האחת והכהו ועוד, עפרד"י ח"ב בהערות הגר"ב עפשטיין דף ל"ב: בזה, וע"ע מ"א י"ט י"א ורוח גדולה וחזק, וקהלת ג' י"ט ורוח אחד לכל, ושם י"ב ז' והרוח תשוב, ישעי' מ"ג כ"א עם זו יצרתי, נח י"א ו' עם אחד, ובלק כ"ג ט' וכ"ד עם לבדד ישכון כלביא יקום: ובתנחומא זש"ה משלי י"ט ב' גם בלא דעת נפש לא טוב. מי שחטא אפילו בשוגג אינו סימן יפה לו וכו', כי בודאי עשה עוד מעשה בכוונה. אשר זאת גרם לו השוגג, דעבירה גוררת עבירה כי לולא זאת איך יצא זאת מלפניו שאינה לידו שוגג, וכן לא ישמח במעשה שעושה שאולי שלא לשם שמים נתכוון, אך אחר שיזדמן לפניו מצוה בהזדמנות לבד בלא כוונה, תברר לו שהמצוה הקודמת הי' בכוונה הראוי' כי מצוה גוררת מצוה. ועפ"ז י"ל תוספתא פאה פ"ג בחסיד ששכח עומר בשדהו ואמר לבנו צא והקריב עלי קרבן דמצוה זו שלא לדעת עשית ע"ש, וא"ש שלולא שעשה מצוה הקודמת לא הי' מזדמן לו מן השמים מצוה זו של עומר ושכחה, ועי' באלשיך, וס' חסידים סי' רכ"ח ואגרא דפרקא אות רמ"ה, ומ"ש בפ' אמור כ"ג כ"ד ובת"כ האוכל חלב בשוגג ואח"כ נתוודע לו מביא חטאת בסלע, ספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי בשני סלעים, וכן הוא באבות דר"נ פ"ל, הטעם שהחמיר על ספק חטא יותר מן הוודאי ע' בר' יונה ריש ברכות והובא ברמ"א או"ח סי' תר"ג שעל חטא ודאי ישים לבו לחזור בתשובה לא כן על ספק חטא והרי הוא קצת מזיד כענין התשובה כי יאמר לא חטאתי – וערש"י סנהדרין ק"ג. ד"ה שלא תמצא אשתך ספק נדה. ובירושלמי קידושין פ"א ה"ט מי שבאה לידו ספק עבירה ולא עשה אותה נוטל שכר כעושה מצוה. ובדברי רא"ם כאן ע' חמדת ישראל דף ע"ז. ובטו"ז או"ח סי' קצ"ו סק"א כ' דאונס ושוגג בחדא מחתא מחתינהו ע"ש, ובאמת מרחק רב ביניהם כמ"ש הר"מ פ"ה ה"ו משגגות טעם דבשוגג חייב חטאת ובאונס לא, בשוגג הי' לבדוק ולדקדק, ואלו בדק יפה לא הי' בא לידי שגגה, אבל אונס מה לו לעשות הרי טהורה היתה שלא בשעת וסתה עכ"ל. לפ"ז יש לחלק לענין ברכה בשוגג אין לברך משא"כ באונס יש לו לברך: וראיתי בשו"ת אמרי דוד סי' רי"ח באיש א' חלה חולי המתדבקת ר"ל ומבקש לשלוח לו תפילין לבית החולים ומשפט הרופאים לשרוף כל כלי תשמישו כשיקום מחליו, אם רשאים ליתן לו תפילין כיון דישרפו אותן אח"כ ועוברין על כמה לאווין לא תעשון כן כו', והורה כיון דמצוה קעביד בהנחת תפילין אין לו להביט מה שיהי' אח"כ, בברכות י'. בהדי כבשי דרחמנא למה לך, ובסוטה י"ב. בעמרם שאמרה לו בתו שאין לו לדאוג על להבא עש"ה – ובשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קצ"ט אם למסור ס"ת לבית אסורים שיוכלו לשמוע קריאת התורה אי יש לחוש מצד בזיון, והגאון מדווינסק ז"ל החמיר: ועי' שבת ק"כ: גרם מחיקה מותר ובנ"ד גרמא הוי, ועי' בפס"ת סי' קס"ד, וכעת ראיתי בס' טוב עין על ירושלמי יבמות דף י"ב: מה שהשיב בשאלה הנ"ל והורה דאין להמציא לו תפילין באם יש חשש שילכו לאיבוד, משום דעתה אנוס הוא ולא הוי קרקפתא דלא מנח תפילין דאונס רחמנא פטרה, וכמ"ש הכ"מ פ"ג ה"ח מחמץ על תוס' כתובות ז'. ד"ה מתוך שכ' דאסור לשרוף חמץ שנמצא ביו"ט בפסח משום מוקצה וכי משום איסור דרבנן שרינן להשהותו, ותי' דאנוס בתקנת חכמים אינו עובר בב"י, ובתוס' שבת ד'. ד"ה קודם דפטור מסקילה דאנוס ע"פ חכמים, וכיון דאין מניח תפילין מחמת אונס אין עלינו חיוב ליתן לו שיש חשש שיאבדו אח"כ, וענובי"ת יו"ד סי' צ"ו עש"ה, ופרד"י ח"א קצ"ב:, וראיתי עוד מעשה הגר"י בעל התומים ז"ל כשהי' בבית הכסא כדי שלא להרהר בד"ת הי' קורא בעתונים מגידי חדשות ועתו"ס תענית ז'. ד"ה אף בשם מדרש נצבים בענין זה ומצא כתוב כשמבשלים בשר בחלב ומזבלים השדות בזה התערובות צומחים הפירות גדולים, ותיכף עלה במחשבתו לפרש בזה מאמר הכ' ראשית בכורי אדמתך תביא וגו'. היינו שתביא ממבחר הפירות, אבל בכל זה לא תבשל גדי בחלב אמו. ואח"כ הי' לבו מהסס על שנכשל בהרהור ד"ת בבית הכסא והתענה מ' תעניתים. ולכאורה למה הי' דואג על זה הא קיי"ל לאונסא שאני. וכמ"ש בזבחים ק"ב: דרב שלמד מראב"ש בביה"כ ע"ש. ויש לחלק דשאני ראב"ש שהי' טרוד ומעיין בשמיעתו לפני כניסתו ומהרהר בה בעל כרחו, ערש"י קידושין ל"ג. וזבחים שם, משא"כ הגאון ז"ל שהי' תמיד נשמר מזה רק בפעם הזה אירע לו לכן הי' מתענה לכפר כדמצינו שהראשונים היו עושים דין על אונם שינה כתמיד כ"ח., ועמש"ל הרבה בעניני אונם א' ד':

« רש"י על קידושין ל״ג ע״א:ט׳ רש"י על קידושין ל״ג ע״א:י״א »